ביאור שטיינזלץ על מנחות ל״ו א

1 א אמר רב חסדא: מי שסח, דיבר, והפסיק על ידי כך בין הנחת תפילה של יד לתפילה של ראש — חוזר ומברך על תפילה של ראש.

2 ותמהים: אם סח — אין כן, חוזר ומברך על של ראש, לא סח — לא? והא והרי שלח רב חייא בריה בנו של רב הונא משמיה משמו של ר' יוחנן שאמר: על תפילה של יד אומר בברכה: "ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין", על תפילין של ראש אומר: "ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין", משמע שתמיד מברך על תפילין של ראש!

3 אביי ורבא דאמרי תרוייהו שאמרו שניהם בתירוץ הדברים: אם לא סח — מברך ברכה אחת, אם סח — מברך שתים, גם על תפילין של ראש.

4 ובענין זה מביאים, תנא שנה החכם: מי שסח בין תפילה של יד לתפילה של ראש עבירה היא בידו, והמתיירא מעונשה חוזר עליה מערכי המלחמה, כאשר נערכים למלחמה והשוטרים מכריזים: "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו" דברים כ, ח, ופירשו חכמים כי הכוונה למי שמתיירא מעבירות שבידו.

5 ועוד תנא שנה החכם: כשהוא מניח את התפילין — מניח תפילין של יד ואחר כך מניח של ראש, וכשהוא חולץ אותן — חולץ של ראש תחילה ואחר כך חולץ של יד. ושואלים: בשלמא נניח מה שאמרנו כשהוא מניח, מניח של יד ואחר כך מניח של ראש — דכתיב שנאמר בתורה: "וקשרתם לאות על ידך" שם ו, ט והדר ואחר כך "והיו לטוטפת בין עיניך" שם,

6 אלא כשהוא חולץ, חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד, מנלן מנין לנו דבר זה? אמר רבה: רב הונא אסברא הסביר לי את הדבר, שאמר קרא המקרא: "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפת בין עיניך" שם, לומר: כל זמן שהתפילין בין עיניך בראש — יהו שתים.

7 תנו רבנן שנו חכמים: תפילין מאימתי מברך עליהן? משעת זמן הנחתן. כיצד? היה משכים לצאת לדרך ומתיירא שמא יאבדו התפילין — מניחן אפילו בלילה, אף שאינו זמן תפילין, וכשיגיע זמנן בבוקר, ממשמש בהן ומברך עליהן.

8 ועד מתי מניחן? עד שתשקע החמה, ר' יעקב אומר: מאוחר יותר, עד שתכלה רגל מן השוק, וחכמים אומרים: עד זמן שינה. ומודים חכמים לר' יעקב שאם חלצן כדי לצאת לבית הכסא או כדי ליכנס לבית המרחץ, ושקעה חמה — שוב אינו חוזר ומניחן.

9 אמר רב נחמן: הלכה כר' יעקב. וכן מסופר כי רב חסדא ורבה בר רב הונא מצלו בהו באורתא היו מתפללים בהן בתפילין בערב בתפילת ערבית, כר' יעקב. איכא דאמרי יש שאומרים: שאמר רב נחמן שאין הלכה כר' יעקב, אלא כתנא הראשון, שזמן תפילין עד שתשקע החמה.